יום בחיי 'אבוק'

 תמיד היה לכם את החלום הקטן הזה בראש, להוציא לאור את השירים למגירה שכתבתם מגיל 18, לפתוח את החנות שתמיד חלמתם עליה או להתחיל לייצר את המשחק המטורף שיצרתם..
עם הגשמת החלום בא גם חשש אדיר, איך אני עושה את זה?!?

החלטתם לפנות למימון המונים, אבל איך? מה? למה? כמה?
אז כדי קצת לעשות לכם סדר, יזמים שונים בחרו לשתף אתכם בתחושות שלהם, במה שהם עברו לפני, במהלך ואחרי ההדסטארט שלהם, ולכם יש הזדמנות להרגיש את חווית הגיוס דרך העיניים שלהם.

רועי אוחנה הוא קופירייטר, איש קריאטיב, וגם אבא.

וכמו כל הורה (או יותר נכון אבא) צעיר פתאום החיים שלך מאוד משתנים-
"כשאתה רווק ורוצה לנקות את הראש: יוצא לפאב,
כשאתה אבא ורוצה לנקות את הראש: נכנס לשירותים." לפני ואחרי.

אז שניה (4 ימים לסוף!!) לפני שהפרויקט נגמר יש לכם הזדמנות להיות חלק מ'אבוק'.

אז מה זה חלום?
חלום זה הציפייה להצליח, חלום זה המטרה שלנו בחיים, חלום צריך להגשים.

 כשאתה אבא טרי, אין לך חלומות. אתה פשוט לא ישן אף פעם.

כשהפכתי לאבא, התחלתי לאסוף לעצמי סיפורים, שירים ומשפטי תובנות. בכל יום למדנו משהו, בכל יום למדתי משהו. הכל התחבר לרעיון אחד- לכתוב ספר מיוחד, כזה שסוף- סוף יעניק לאבות את הבמה המרכזית. ספר מצחיק, קליל וסופר- מדויק. אז הסביבה הקרובה דחפה אותי, ואני הקשבתי להם. הרעיונות הפכו לקובץ וורד, הקובץ וורד הפך לסיפורים עם איורים, והנה הגעתי להדסטארט.

הסביבה מפרגנת, הורים מתים על הרעיון וכולם מאמינים במוצר. אז איך נראה היום שלי היום?
בדיוק ככה:

5:56 - הקטנה מתעוררת. מנסה להחזיר אותה לישון.
5:58 - אנחנו בסלון. משחקים בפלסטלינה.
6:30 - נכנס בפעם הראשונה ביום להדסטארט. בודק תמיכות.
7:00 - נותן כיף לאישתי. היא עם הילדה, אני חוזר לישון.

פה מגיעות השעות של העבודה. מנקה את הראש מכל המתח והמחשבות.
חושב על קריאייטיב.
עייף.

19:00 - חוזר הביתה. מספיק להיות במקלחת של הקטנה.
19:30 נשיקת לילה טוב.

עייף
כותב לכם בלוג יומי.
מחזיק אצבעות שהפרויקט יצליח לגייס את המימון. באמת שמגיע לו. מגיע להורים ובמיוחד לאבות לספר כזה.

אז יאללה? איפה אתם?
בחייאת אבוק!